פסקי דין נבחרים

ת.פ. 42276-07-17

ביהמ״ש הקל בעונשו של נאשם, אשר ביצע עשרות עבירות סחר בסמים, וזאת בשל שיקום מוצלח ויוצא דופן. ביהמ״ש הטיל על הנאשם של״צ בהקף של 600 שעות וכן צו מבחן למשך שנה.

ת.פ. 18332-06-17

ביהמ״ש המחוזי הקל בעונשו של הנאשם שהודה בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. ביהמ״ש התרשם מהשיקום האמיתי שעבר הנאשם ונמנע מהטלת מאסר ומעבודות שירות על מנת שלא לקטוע את הרצף השיקומי ועל כן הטיל עליו 300 שעות של״צ וצו מבחן. כמו כן אישר את הסדר התשלומים שחתם הנאשם עם המתלונן.

ת.פ. 26686-06-17

בית המשפט זיכה זיכוי מלא את הנאשם, מאשמת איומים,לאחר ניהול הוכחות. בית המשפט לא נתן אמון כלל בגירסת המתלונן, לאחר שהוכח במשפט כי שיקר מספר פעמים בפני ערכאה משפטית אחרת. לעומת זאת, נתן אמון מלא בעדות הנאשם ואשתו.

ת.פ. 1027/05

"סיכומו של דבר, הנני מורה על זיכויו, מחמת הספק, של נאשם מס' 1 מהעבירה המיוחסת לו."

ת.פ. 8410-06-11

לאחר ניהול הוכחות – זיכה ביהמ"ש המחוזי את הנאשם מהעבירות שהואשם בהן – עבירת שוד וסחר בנשק.

ת.פ. 3102/07

תיק חמור של סחיטה באיומים נגד מס׳ נאשמים בו על הלקוח הושת עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות וזאת בהתחשב בחלקו הקל יותר ולאחר שבית המשפט התרשם לטובה מעדי האופי שהביא.

ע.פ. 10645-02-14

בית המשפט אישר את החלטת בימ"ש קמא, שביטל כתב אישום שהוגש נגד המשיבות וקיבל את טענת ההגנה מן הצדק,  בקובעו כי אי מתן משקל זהה לתלונות ההדדיות המשיבות והשוטרים, פוגע קשות בתחושת הצדק וההגינות ואין לו מזור אחר מלבד ביטול כתב האישום.

ע.פ 10749-12-15

מקום בו אין מחלוקת של ממש כי נאשם אינו כשיר דיונית ומהותית לעמוד לדין, בשל מחלת נפש או ליקוי שכלי, יש להורות על זיכויו ולא על הפסקת ההליכים נגדו, זאת גם בשלב דיוני ראשוני.

ע.פ 3226/98

הנאשמת מואשמת בכתב האישום שלפני בשלושה אישומים בהם 2 עבירות תקיפה, 3 עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בן זוג, ועבירת היזק בזדון. אני מזכה את הנאשמת מכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום, ולהלן אפרט ואדון בכל אישום בנפרד.

ע.פ 2448/01

כאמור, בדיעבד למדנו, ונוכח הנאשם לדעת, כי בעשותו את שעשה דימה מצב דברים שאינו קיים. לפי האמת, הוא לא עמד בפני סכנה כפי שסבר והאמין אז. אלא שהלך-מחשבתו בעת ההיא, היה סביר בנסיבות העניין. שוכנעתי כי האמין בכנות ובתום לב, כי מצב הדברים המדומה, הוא מצב דברים אמיתי. בנסיבות כפי שתוארו, הייתה הטעות במצב הדברים, סבירה. גם אילו נותר ספק בדבר, הרי שדין הוא שהנאשם ייהנה ממנו. גבי דידי, שוכנעתי, כאמור לעיל. 13. סוף דבר: אין להטיל על הנאשם אחריות פלילית. עומד לזכותו הסייג של הגנה עצמית, אף כי הייתה לו טעות במצב הדברים, בעשוֹתוֹ את אשר עשה, בדמוֹתוֹ מצב דברים שאינו קיים. אשר על כן, החלטתי לזכות את הנאשם.

ת.פ. 57336-03-14

הנאשמת זוכתה מאשמת תקיפה על רקע ויכוח על מקום חנייה. בית המשפט מצאה סתירות מהותיות בעדות המתלוננת ובעלה ולעומת זאת מצאה כי גירסת הנאשמת היתה עיקבית וכנה – ועל כן נתנה בה אמון מלא.

ת.פ 66055-02-18

לאחר חקירת המתלונן בביהמ״ש, אשר טען כי הנאשמת תקפה אותו בפטיש, ולאור סתירות מהותיות שעלו מעדותו, הודיע התביעה כי היא חוזרת בה מכתב האישום.

ת.פ 8587-01-16

הנאשמת סובלת מבעיות בריאותיות ועם רקע אישי מורכב. הנאשמת סחרה מס׳ פעמים בקנאביס רפואי, אותו קיבלה כדין. ביהמ״ש קבע כי מדובר במקרה חריג שבחריגים ועל כן הטיל עליה צו מבחן בלבד.

ת.פ 3525/97

ביהמ״ש זיכה את הנאשם מעבירת איומים, שנאמרו בפני שוטר, אך אותם הפנה כלפי אחיו. כב' השופט זילברטל בחן מהו הערך המוגן וכן מצא כי לא התקיימו היסודות הנפשיים והפיזיים הנדרשים בעבירת האיום.

ת.פ. 21607-04-11

ביהמ״ש זיכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו: תקיפת קטין הגורמת לחבלה של ממש, תקיפה ואיומים. ״אני מודיע על זיכוי הנאשם מכל המיוחס לו בכתב אישום זה״

ת.פ. 4756/98

ביהמ"ש זיכה הנאשם מעבירות תקיפה שיוחסו לו כנגד בתו הבגירה ואשתו. לאחר ניהול הוכחות התרשם ביהמ"ש כי תקיפת הבת נופלת בגידרה של הגנה עצמית: "לנוכח גירסת הנאשם וגירסת הבת התומכת בגירסתו, עולה מהקשר הדברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי קדמה לתקרית פרובוקציה מצד הבת.

ת.פ. 207/08

המקרה של מציאת נשק ואי מסירתו למשטרה, אינו משתבץ באופן מלא לאף אחת מהקטגוריות שנקבעו בעניין אבו מוך. בכל מקרה נראה,  שיש להציב את המקרה במסגרת קבוצת הקטגוריות הפחות חמורה. די בכך שהעונש שיוטל על הנאשם יהיה מאסר 6 חודשים בדרך של עבודות שירות.

ת.פ. 44722-06-13

בית המשפט זיכה את הנאשמת מביצוע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. נפסק, בין השאר, כי הדרך של הגשת כתב אישום נגד הנאשמת במטרה להניאה מלפנות למוקד 100 וביתר שאת נוכח התבטאויות השוטרים כלפיה וההתייחסות המזלזלת לפניותיה, מעוררת שאט נפש וזעזוע עמוק.

ת.פ. 2735/03

הנאשמים הואשמו, בין השאר, בעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי. בית משפט השלום זיכה את הנאשמים ופסק כי: הסעיף של "התנהגות פרועה במקום ציבורי" הוא רחב, ואין בו דרישה של תוצאה או אף חשש לקיומה של תוצאה כלשהי. נוסח זה של הסעיף אינו ברור ועל-כן אינו עונה אחר עקרון החוקיות, לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לעמוד במשנה תוקף על עקרון זה ולהרשיע בעבירה כזו רק באותם מקרים מובהקים בהם ברור כי מתקיימים יסודות העבירה, וכי להם התכוון המחוקק, מקרים שבהם לנאשם ולאחרים יהיה ברור כי המעשה שנעשה אסור הוא.